לא ידוע לי על כלל. ככל ששטח החתך קטן יותר היחס בין ההיגב ההשראי להתנגדות גדול יותר.<br />לדוגמא – כבל במתח נמוך 50Hz בעל שטח חתך 2.5 ממ”ר הוא בעל התנגדות שגדולה בערך פי מאה מההיגב ההשראי.
10% ברשת חלוקה. 3% בתוך מתקן הצריכה (מלוח החשמל הראשי עד להדקי ציוד הקצה).
נהוג להתחשב בהיגב הראקטיבי של כבלים בשטחי חתך גדולים.
ההיגב תלוי במידה רבה במבנה הכבלים. כבלים חד גידיים המותקנים במרחק מסויים זה מזה יהיו בעלי הגב גדול בהרבה מכבלים אלה כשהם מותקנים במבנה משולש או שהם מוכלים בתוך כבל רב גידי.
מקובל להתחשב בהיגב הכבלים בשטחי חתך של 70 ממ”ר ומעלה אבל כאמור יש להתחשב במבנה.
אריאל שלום,
בתקנות החשמל (מעגלים סופיים) נאמר בתקנה 2(ה) כי: “מפל המתח המרבי בין הדקי הצרכן לבין נקודת צריכה כלשהי במיתקן הצרכן לא יעלה על 3% מהמתח הנומינלי של הרשת”.
בפרק ההגדרות מצוין כי: “הדקי צרכן– הדקים של מונה חברת חשמל או הדקים בתיבת חיבור בקרבת המונה האמור המשמשים לחיבור בין רשת חברת חשמל לבין מתקן הצריכה”.
להבנתי, מתח הרשת הנומינלי ממנו אסור לרדת ב 3% הינו המתח הנמדד בכניסת הזינה למתקן ממונה חברת החשמל (שבדרך כלל צמוד ללוח הראשי).
אם כן, כאשר בשנאי חברת החשמל (המיועד עבור המתקן בלבד) מעלים דרגה, האם כעת מתח הרשת הנומינלי לצורך עמידה בתקנות ישתנה או שהמושג “מתח רשת נומינלי” הינו ערך קבוע?
לעיתים, קשה מאוד ליישם את הדרישה שמפל המתח לא יעלה על 3% עבור הצרכן המרוחק ביותר. בייחוד כשמדובר על מפעלים הפרוסים על פני שטח גדול בהם המרחק בין מונה חברת חשמל לבין הצרכן המרוחק ביותר לעיתים מגיע לכמה קילומטרים. דוגמה שעולה לי בראש היא בסיסי צה”ל למשל.
כבר נתקלתי במצבים בהם ישנה הנחה מוטעית שהמדידה נעשית מהלוח המזין ולא מהמונה של חברת החשמל, ואז מקבלים מתח ירוד מאוד בקצה.
מסכים לחלוטין, למרות שבד”כ ניתן לתת מענה לזרמי קצר ע”י מפסקים אלקטרוניים ובכך “לטאטא” את הבעיה מתחת לשטיח. כמובן שזה יוצר בעיות אחרות ולעיתים אפילו יישום של שיטות הגנה שנהוגות רק “בדיעבד”..